פרק ראשון – כיצד הכל החל
מעשה שהיה כך היה:
ב-22.4.2011 החליט בחור בשם איתי לחפש עבודה. הוא ניסח פניה מפוצצת, צירף לה קורות חיים ושלח לרשימה ארוכה של נמענים במייל.
אליה וקוץ בה: איתי עשה טעות נפוצה אך פטאלית: הוא שם את רשימת הנמענים בשדה: CC ולא בשדה BCC. כתוצאה מכך, קיבל כל נמען מייל ובתוכו רשימה מכובדת למדי של אנשי מפתח במשק הישראלי, ובמשרדים ממשלתיים שונים; רשימה שלא הייתה מביישת ספק מתחיל של רשימות תפוצה לספאמרים.
התגובות לא אחרו לבוא. יורם הציע לאיתי לחפש באתר http://www.baanmika.com (וגם את עצתו זו הפיץ לכל הנמענים המקוריים של איתי). אריק, מצא כי טוב, והוסיף (שוב, לאיתי, ולכל חבר מרעיו):
Sounds like a great idea , Itai do as Yoram suggests !!!!
עבדכם הנאמן שיפשף עיניו בתדהמה וכתב לאיתי:
אני מציע לך לשים את הנמענים ב-BCC ולא ב-CC. וכאן, חייב להודות, הושחלה הערה צינית אודות המעמד ההזוי.
איתי הגיב:
חג שמח גם לך
ושמח שטעות של מישהו הפכה לשמחה לאיד אצל אחר
אולם לא בכך תמה הפרשה.
פרק שני – רווית אומרת את דברה
לא עבר זמן רב וב23.4.2011 בעודנו שורדים את חג הפסח, ומכלים זמננו בין חיפוש מאפיה פתוחה לבין חימום פיתה מהפריזר, הגיע המייל הבא מרווית. אקדים ואומר: רווית צודקת לגמרי בכותבה:
נא להוריד אותי מרשימת התפוצה הזו!
מסר חזק, וגם הפונט. מביני עניין יזהו כאן מסר בmonotype או שאולי מסיבות של אבטחת מידע היא שלחה מייל טקסטואלי. לעולם לא נדע. ואם שאלתם: למי נשלח מייל זה?
התשובה לא מפתיעה: ל כ ו ל ם !
בתקופה זו של הפרשה, החלה להיווצר היררכיה בתוך רשימת הנמענים. עדיין החלוקה ההיררכית הייתה בין TO לבין CC (וחלילה לא BCC ), ועם זאת כל מייל חדש (ומיילים החלו לצוץ לבקרים) כלל חלוקה טיפה שונה של ההיררכיה, ובקומי בבוקר לפני הקפה והפחמימה, קראתי את המייל החדש של החבורה ולפני הכל בדקתי היכן שובצתי. האם ב”TO” או ב”CC”.
פרק שלישי – גילוי נאות
בתקופה האמורה, שלחתי וקיבלתי מיילים נוספים. לא כל המיילים היו קשורים לרשימת התפוצה של איתי. לצערי היו עניינים נוספים לטפל בהם. מצאתי לנכון להביא פרט חשוב זה לידיעתכם בעודי עובר על תכתובות המייל מן התקופה האמורה ומבחין בתכתובות שאינן קשורות לאיתי ולחיפוש העבודה שלו. אתם שואלים איך הספקתי? ובכן אני איש אשכולות וזה לא היה קל.
פרק רביעי – מירון מעביר מסר חשוב לחבורה
בוקר שבת ה23.4.2011 ייזכר אצלי לא רק בשל הערכת הנזקים שחתול הבית החדש, פושקין, גרם בלילה החולף, אלא למייל ובו מסר חשוב ממירון. מירון כתב:
אתם בוודאי שואלים מה לא בסדר במייל הזה. ראשית, הוא באנגלית אולם מן הידועות הוא שבתרבות המייל העכשוית, אין זה נדיר לשלוח מייל בעברית ולקבל תגובה באנגלית. זה קרה לי לא אחת. אני כותב בעברית, והבחור עונה לי באנגלית… אחרי הכל, האנגלית הייתה ונותרה השפה הרשמית של האינטרנט ושל המייל. אני אישית מכיר כמה אנשים שדוברי עברית שוטפת אולם כל מייל שהם שולחים תמיד יהיה בשפה האנגלית. מירון הוא מהסוג הזה, או אולי כתב מהIPhone החדש שרק הביא מחו”ל ועדיין לא עוברת. הנקודה היא זו:
גם מירון כיתב את כל החבורה. וכמובן, כמו תמיד, למייל שורשרו כל התגובות של קודמיו בתפקיד, למען השקיפות.
פרק חמישי – ניר כותב ליורם
סוף השבוע חלף והגיע מוצאי שבת. השעה: 22:45. מייל חדש מגיע. המייל כולל רשימת נמענים שהם שניים: יורם, איתי, ואילו עותקים (CC) נשלחים לכל השאר.
Hi Yoram,
I am impressed with your tip and your intimate knowledge of well kept secrets as this wonderful resort…i may feature it in my new Travel Web site I am about to launch next month www.passportgo.co.il I think you can be a great “Field reporter”…
חג שמח
ניר
המייל באנגלית, וחתום בעברית. שוב, מניסיון, לא בלתי נפוץ. אולם המסר? לא ברור. גם אני מתחיל להתבלבל. סיפור משני משתלב בסיפור הראשי. מערכות יחסים בין אנשים, חברי הקבוצה ההולכת ונבנית, באים לידי ביטוי בעלילה המשנית, בעוד רוב החברים רק צופים מן הצד, מתבוננים בגאווה בילדיהם גדלים ומביעים דיעות משלהם. מטים את ראשם אנה ואנה בסיפוק.
כאן המקום לציין כי ניר צירף בתחתית המייל את תוארו, תפקידו ומקום העבודה שלו. הוא אינו הראשון ומיום ליום אני זוכה להכיר את חבריי החדשים. את מקום עבודתם. את הטלפון הישיר שלהם ואת תפקידם. בעתיד, אם מי שמופיע היום בתור VP R&D יהפוך למשל לCTO, נוכל לשלוח לו מייל. לכתוב לו: מברוק! וכמובן לכתב את כולם.
כאן המקום לספר, במאמר מוסגר, שלא יצרתי תיקיה נפרדת למיילים ולא שמרתי אותם במקום נפרד, כי באופן עקבי שמרו כל השותפים לעשיה על ה-subject המקורי: “שלום רב מאיתי … בזאת מצורפים קורות חיים שלי בתודה מראש”, ורק התוספות הרגילות יוצרות את השונה בין הדומה…
פרק ששי – תקופת רגיעה ואז התחממות מחודשת (וגם – ברק תופס טרמפ)
הימים חלפו. מזג האוויר התחלף. יום העצמאות. בן לאדן. החיים נמשכו. דמות חדשה מצטרפת. ברק. ברק מחפש עבודה. ב-18.5.2011 הוא מוציא מייל לקבוצה. הנמען הוא איתי (מפאת כבודו שמייסד השושלת), ושאר החברים מכותבים אף הם, ובכך אין חדש. ברק כותב:
שלום לכולם,
אני מחפש משרה חדשה
מתפנה בסביבות יולי 2011
אני יודע שזה קצת מעצבן לקבל את המייל החוזר הזה וסליחה מראש
תודה למי שיכול לעזור
ברק XXXXX
בעודי מביט לאחור אל אותם ימים אני יכול לסמן את הרגע שבו “רשימת התפוצה של איתי מחפש עבודה“, הפכה למושג בר קימא וחלק בלתי נפרד מחיי. אין מילים לתאר את תחושת הבטחון שבידיעה שאם ארצה למכור וולוו משומשת, לחפש בייביסיטר או שותף עסקי, יש לי למי לפנות.
פרק שביעי – מודעות חברתית ותרומה לקהילה
בתקופתנו, מקובל שכל חברה, ארגון או מיזם עסקי, מפרט תחת האני מאמין שלו לא רק את הייעדים העסקיים או השיווקיים, אלא גם משאיר חלק פילנתרופי שעל פי רוב ייקרא “מודעות חברתית” או “תרומה לקהילה”. בחלק הזה, שעל פי רוב, יופיע כדף באתר הבית, ייכתב על יום ההתנדבות לעמותת העיוורים בישראל, תרומת מוצרי מזון לליל הסדר למעוטי יכולת ויום אימוץ ילדי עובדים זרים שהתקיים ברחבת המפעל. לעניות דעתי, קיימת חשיבות רבה להקצאת המשאבים לפעילות חברתית חשובה זו, שכן אדם חי בקרב עמו, ומן הראוי כי כל אחד יתרום ולו מעט לטובת ולרווחת החברה שבה הוא חי.
גם לקבוצת “איתי מחפש עבודה” יש מדור למודעות חברתית, כך לפחות עולה מהמייל ששלח אדי ביום 18.5.2011 ואותו שלח לברק כאשר הוא מכתב ב-CC את שאר חברי הקבוצה:
שלום לכולם
לאחרונה הוקם בהתנדבות אתר על המרגל מדמשק אלי כהן
ואשמח אם תפיצו הלאה
http://www.facebook.com/elicohenthespy
היום ב-7 בערב משדר מיוחד בגלי צה”ל
מצורף לינק להקלטת התוכנית שתשודר
בהשתתפות ששון גבאי ורוני סומך
בתגובה כותב Gilad: (ושוב, מכתב את כ ו ל ם ):
guys, please don’t use this mailing list
I don’t know how you got my email and this is very bothering
thanks
Gilad
החברים, כמו כל קבוצת חברים, מנהלים בשלב זה דיון. בקבוצתנו, שוררת דמוקרטיה וכל חבר רשאי להביע באופן חופשי את עמדותיו, וכמובן לכתב את כל חברי הקבוצה:
“פשוט תוסיף את המייל הזה לספאם, הכי פשוט… הם לא יפסיקו“, כותב אסף לקבוצה.
כקבוצה אינטגרלית, היה זה אך טבעי שבצמוד לדיאלוג הטבעי בין החברים, תינתן הבמה לחברים שמוכשרים בתחום כזה או אחר, לתת במה לכישוריהם ולהציע את מרכולתם לשאר חברי הקבוצה, ובכך ליצור קולקטיב אוטופי שבו כל חבר נותן ומקבל מהשאר תוך שמירה על איזון בין השניים.
וכך, טלי, העבירה ב18.5.2011 מסר לקבוצה, ובתוך המסר, גם המלצה להיעזר בשירותיה המקצועיים בתחום גיוס כח אדם והשמה:
חברים יקרים,
איתי … שלח קו”ח לרשימת תפוצה מאד גדולה במטר הלמצוא עבודה.
מעבר לכך שזו לא דרך נכונה לחיפוש עבודה, הרשימה הפכה לקבוצה של דיוור ישיר מבלי שאף אחד מאיתנו הסכים להצטרף לקבוצה הזו,
אני מצטרפת לבקשתו של גלעד , אנא לא לשלוח לי יותר מיילים , מי שרוצה לפנות אלי באופן אישי בתחום העיסוק שלי אשמח,
תודה,
טלי
(וכאן מופיעים פרטי העסק)
וכאן הצטרפה שולי, מנהלת בכירה בחברה גדולה וידועה וכתבה את הדברים הבאים (שוב, לכל החברים):
שלום לכם,
טלי צודקת בהחלט.
כל התכתובת הזו הינה עבירה גסה על חוק הספאם ומטרידה ביותר ואף חושפת את כל מי ששולח באמצעותה מעילים לתביעה.
אנא הסירו מיידית את שמי מרשימה זו והפסיקו את החדירה לפרטיותי.
תודה
נראה היה שהעניינים מתחממים וכבכל קבוצה, גם בקבוצה שלנו ישנו הבחור שתמיד נחלץ להרגיע את הרוחות בכל ויכוח על החזרת או החזרת שטחים, וגם בויכוח נשוא ענייננו:
טוב קולטים …. נעשה פה טעות ללא כוונה … בהצלחה איתי.
דיויד
ושימו לב, דיויד כותב בלשון רבים “קולטים”, אומר ועושה: כל אותם “רבים” גם מכותבים למייל זה.
ולמרות אופיו הנוח של דייויד ותכונתו להרגיע גם את הויכוח הלוהט ביותר, הרי שנראה שאותה עת הגיעה הקבוצה לנקודת ה”אל חזור” והמייל הבא, משולי היה בלתי נמצע:
המייל הבא שיגיע אלי מהתכתבות הזו יוביל לתביעה ייצוגית.
ראו הוזהרתם !
הסירו את כתובתי מהרשימה לאלתר
דבריה של שולי, מילים כדורבנות, ועם זאת, התבקש כאן פינאלה, שהלא ככל שנכונים דבריה של שולי, מדוע היא מוסיפה חטא על פשע ושולחת את דבריה (החכמים) לכל הקבוצה?
וכאן נכנסה רעייתי רות לפעולה וכתבה את המכתב הבא. נראה שהמכתב סתם את הגולל אבל תשפטו בעצמכם. כדי לסלול את הדרך ועל מנת שיבשילו התנאים, וגם משום שלא יכלתי להתאפק, כתבתי אני את הדברים הבאים:
פעם אחרונה שאני כותב את זה! כל המגיבים רק מלבים את האש, ומכתבים את כולם? למה אני אמור לקבל את המיילים של המגיבים????
אם מוגשת תביעה, אני מצטרף.
אני לא איש המבין במעמדות ובהיררכיה והמייל שלי ממוען לשי ולשולי, כאשר כל שאר החברים ב-CC, אולם איני יכול לחתום על כך שזה הסדר הנכון והמחוייב, ואולי היה ראוי לסדר את שתי הקבוצות (קבוצת ה-TO וקבצות ה-CC ) אחרת. ימים יגידו…
* * *
סוף דבר – חבורת מונטי פייטון מתגייסת להעביר את המסר, ועושה זאת טוב יותר מכולנו
כפי שאומרים באנגלית, to make a long story short, ובלי להכנס לדקויות ולמיילים שהמשיכו להגיע [ – למשל, רן כתב: ועכשיו הפכת את עצמך לנתבע אפשרי בתביעה יחד עם האדון איתי … עדיף לקוות שזה יפסק 🙂 ],
נשלח המייל האחרון לקבוצה. המייל שינה את הלך הרוחות. אנשים צחקו. מחו דמעה, עשו closure והמשיכו הלאה, בדומה למסר שמעבירה סדרת הטלוויזיה הבלתי נשכחת LOST:
To let go. To move on…
ואלה הדברים המובאים כאן ככתבם וכלשונם:
שלום לכולם!
אני שמחה להיות חלק מרשימת התפוצה הזו. אני רוצה לנצל את הבמה להודות לאיתי שבזכות נחישותו למצוא עבודה, חיבר את כולנו יחדיו. כפי שניתן לראות מאסופת כתובות המייל המרשימה, יש כאן נציגות לרוב החברות והארגונים הגדולים במשק הישראלי, ומיותר לציין שאנצל זכות זו שנפלה בחיקי להפצת חומרים משל עצמי. עצומות. מוצרים למכירה. בקשות לתרומה. בדיחות וכיו”ב. ועל כל אלה אני מודה למי שיצר רשימה נפלאה זו. אני מרגישה חלק ממשפחה גדולה. נחליף ברכות חג שמח ושנות טובות.
ועכשיו ברצינות:
אני חושבת שאם יש משהו שיכול לתאר את מה שקורה פה הכי טוב, הוא הקטע ממונטי פייטון, בריאן כוכב עליון, שבו במעמד הסקילה כל אחד מאשים את השני שאמר “יהווה”, עד שסוקלים למוות את הכוהן הגדול.
צירפתי את הלינק להנאתכם: http://www.youtube.com/watch?v=R_hlMK7tCks&feature=player_detailpage
מצטערת שאני מצטרפת לעדר “המטומטמים” המגיבים בסגנון “למה אתם מגיבים”, כמו מי שצועק “תפסיקו לצעוק”, אבל פשוט הייתי חייבת…
רות
* * *
אפילוג – איפה הם היום?
ראשית, קיבלנו תגובות רבות.
טל כתבה:
גדול!!!!
הדבר הטוב הראשון שיצא מהפארסה הזו
ואילו ארז כתב מייל ארוך ומרגש, ונביאו כלשונו:
רות ואיתי שלום
סוף סוף תגובה ראויה לכל מה שמתרחש.
אהבתי את הקישור למונטי פייטון
צריך לקחת הכל בפרופורציה ולא מיד לאיים בתביעות מגוחכות ( ייצוגיות עליק……..)
חוצמיזה , מי שגר בבית מזכוכית שלא יופתע שזורקים עליו אבנים‘ מה גם שלפי חלק מהתגובות , חלק מהמגיבים לא הפגינו חוכמה גדולה !
אופי התגובות הוא מיקרו קוסמוס של הישראליות שלנו
משחקים אותה רב תרבותיים ובעלי אינטליגנציה רגשית .
זה שאנחנו כותבים ומציגים עצמנו ב LinkedIn באנגלית ממש לא הופך אותנו לכאלה.
פתאום מישהו עושה טעות , הורגים אותו בלי רחמים מיד ומהר ורצים לספר לחברה איזה אידיוט הוא היה.
לי זה הזכיר את האגרסיביות וחוסר הסלחנות והפרגון בכבישים – שם באמת הורגים ונהרגים.
איתי , בהצלחה ותמשיך לנסות
ארז
ואילו רמי הרהיב עוז וכתב את הדברים הבאים:
כולם צדקו בתגובותיהם אבל שלך ללא ספק היא המהנה ביותר
סליחה על ההתפרצות, הגשתי אוטומטית תביעת ספאם נגד עצמי
ואז כאילו הכל נרגע.
תקראו לזה עייפות החומר. החיים צריכים להימשך. תיבת המייל דוממת, ובדממה המעיקה שלה כאילו אומרת לנו:
You need to let go
You need to go on…
מעבר לתביעתו של רמי נגד עצמו, תביעה המתבררת בימים אלה בבימ”ש השלום בתל אביב, ובפעם האחרונה שבדקתי, רמי חקר את עצמו על דוכן העדים, ולטעמי היה קצת קשוח ואף אכזרי, הרי שמאז חדלו המיילים להגיע, ועד היום, איני יודע אם איתי מצא עבודה, אולם אם לא, אני יכול רק לאחל לו שימצא.
Michael Haephrati - Personal Blog 